כתב האישום מהווה הלכה למעשה את יריית הפתיחה של המשפט הפלילי. המשפט הפלילי נפתח עם הקראת כתב האישום לנאשם.
בשונה מתביעות אזרחיות בו אדם או גוף כלשהו תובע נתבע, הרי שבהליך הפלילי, התביעה היא מדינת ישראל נגד הנאשם.
יוצא, שהמדינה נוטלת חסותה על קורבן העבירה ומנהלת את ההליך הפלילי בעצמה, כאשר קורבן העבירה אינו צד פורמאלי להליך, אלא לכל היותר משמש כעד תביעה מטעמה.
כך, שאין בעובדה שהגשת כתב אישום הוגש כתוצאה מתלונה שהגיש פלוני נגד אלמוני כדי להקנות לראשון מעמד פורמאלי בהליך.
חקירה משטרתית, בין אם היא מלווה במעצר ובין אם לאו, אינה מחייבת כלל וכלל כי יוגש בסופו של יום כתב אישום.
לא פעם עדים אנו בכלי התקשורת למעצרים אשר מתחילים בקול תרועה רמה ומסתיימים בקול ענות חלושה, בלא הגשת כתב אישום.
בהגשת כתב אישום הופך פלוני מסטאטוס של חשוד לסטאטוס של נאשם, על כל המשתמע מכך.
בהגשת כתב אישום הופך פלוני מסטאטוס של חשוד לסטאטוס של נאשם, על כל המשתמע מכך.
כאמור, לא כל חקירה משטרתית מבשילה בסופו של יום להגשת כתב אישום. על מנת להגיש כתב אישום יש צורך שהתביעה תשתכנע כי קיים סיכוי סביר להרשעה בבית משפט.
חשוב להבהיר, כי רק מרגע הגשת כתב אישום עומדת לנאשם לראשונה זכות העיון בחומר החקירה בעניינו, כאשר עד לשלב זה חומר החקירה חסוי. כתב האישום מרכז בחובו, בין היתר, את פרשת העובדות, המהווה את סיפור המעשה הכולל תיאור של כל יסודות העבירה, לצד הוראות חיקוק המפרטות את סעיפי העבירות הרלוונטיות שבספר העונשין.
לאחר הקראת כתב האישום לנאשם מגיע שלב תשובת הנאשם לכתב האישום. לנאשם קיימות מספר אפשרויות בעניין זה: לא להשיב לאישומים; להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום או בחלקן; לכפור בעובדות הנטענות בכתב האישום או בחלקן; לטעון עובדות נוספות, דוגמת טענת 'אליבי'.
בכל מקרה בו לא הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הרי שאז יתחיל שלב ההוכחות במשפט, על מנת להוכיח את המיוחס לנאשם.