יותר ויותר אנו נחשפים למונח המשפטי 'חוזר בו מהודעתו', בקשר לפרשיות המדווחות לנו בכלי התקשורת.
לפני שנכנס לשאלה אימתי ניתן לחזור מהודעה נבקש לברר תחילה מהי הודעת חוץ ומהי הודיה. הודעת חוץ הינה כל אמרה של נאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, אשר נוגעת להוכחת האשמה. כאשר מדובר בהודעה המהווה הודאה בעובדה מפלילה אזי מדובר בהודיית חוץ.
על מנת שהודיית חוץ תהא קבילה בפני בית המשפט עליה לעמוד בשני תנאים במקביל: התובע הביא עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה, וההודיה ניתנה באופן חופשי ומרצון.
הכוונה במושג 'הודיה חופשית ומרצון' היא שההודיה נמסרה בנסיבות שבהן נשמרת למוסר יכולת הבחירה אם למסור את ההודיה ואם לאו.
יכולת הבחירה נשמרת במידה ולא ננקטו אמצעים פסולים כלפי מוסר ההודיה. אם כי יש לסייג ולומר שנקיטה באמצעי פסול אין בה בהכרח להביא אוטומטית לפסילת ההודיה, אלא יש לבדוק את השפעת האמצעי הפסול על חופשיות רצונו של מוסר ההודיה.
אמצעים פסולים, דוגמת אלימות, שיטת תחקור בלתי הוגנת, יצירת לחץ נפשי וכיו"ב, הינם אמצעים השוללים את יכולתו של מוסר ההודיה לעשות שימוש בזכויות המוקנות לו ואלה הן: זכות השתיקה וזכות ההיוועצות בעורך דין.
נטל ההוכחה להוכחת קבילות ההודיה רובץ על כתפי התביעה, ועליה להוכיח במידה של למעלה מספק סביר, כי ההודיה נמסרה באופן חופשי ומרצון.
כאשר מועלית התנגדות בדבר קבילות ההודיה מתנהל 'משפט זוטא', אשר מטרתו להכריע מה דינה של אותה הודיה.
ישנה חשיבות מכרעת לשאלה האם הודיית חוץ קבילה ואם לאו, לאור העובדה שהודיית חוץ עשויה להוות בסיס יחיד להרשעה, בתנאי שתמצא לה תוספת ראייתית של 'דבר מה'.
תוספת ראייתית מסוג 'דבר מה' הינה ראיה מאמתת וחיצונית להודיה, דוגמת, יכולתו של הנאשם לשחזר את האירוע, זהות בין גרסאות הנמסרות מפי שותפים לעבירה וכיו"ב.